הצגת המקור של הדף "טבח פרספוליס"

[[קובץ:Takht-jamshid.jpg|ממוזער|הריסותיה של פרספוליס]]
'''טבח פרספוליס''' הוא הכינוי המקובל למעשה טבח שביצע [[אלכסנדר הגדול]] מלך [[מוקדון]] באנשי העיר [[פרספוליס]] במהלך [[כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול|כיבוש האימפריה הפרסית]].

==רקע==
העיר [[פרספוליס]], נבנתה בשנת [[515 לפנה"ס]] בידי [[כורש הגדול]]. המלך [[דריווש הראשון]] הגדיל אותה והפך אותה לעיר הבירה של [[ממלכת פרס האחמנית]] יחד עם [[שושן (עיר)|שושן]].

בשנת [[334 לפנה"ס]], החל [[אלכסנדר הגדול]] מלך [[מוקדון]] ב[[כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול|כיבוש האימפריה הפרסית]]. הוא הביס את המלך [[דריווש השלישי]] ב[[קרב גאוגמלה]], שלאחריו נמלט המלך אל המחוזות המזרחיים. אלכסנדר התקדם במהירות בלב האימפריה הפרסית, [[סטראפ]] [[בבל]], [[מזאוס]], נכנע בפני אלכסנדר ובתמורה אלכסנדר לא בזז את בבל ואף הותיר את מזאוס בתפקידו. היחס הנוח שהעניק אלכסנדר למזאוס, עודד את אבוליטס (Abulites) מושל שושן להיכנע אף הוא ללא התנגדות. אלכסנדר נכנס לשושן, ב[[דצמבר]] שנת [[331 לפנה"ס]], והשתלט שם על האוצר המלכותי הפרסי, שכלל סכומי כסף עצומים. גם הפעם לא בזז אלכסנדר את העיר.

התנגדות עיקשת יותר ציפתה לאלכסנדר מצד [[אריוברזנס]] מושל [[פרסיס]], המחוז שבו שכנה פרספוליס.{{הערה|[http://www.livius.org/person/ariobarzanes-2/ אריוברזנס באתר ליוויוס]}} אריוברזנס הובס ונהרג ב[[קרב השערים הפרסיים]], ואלכסנדר המשיך ללא הפרעה אל פרספוליס. מושל העיר טירידטס{{הערה|לעניין תפקידו של טירידטס ראו: יני, עמ' 121.}} לא רצה לקחת סיכון, ולכן הודיע לאלכסנדר שיקבל את מרותו אם יגיע לעיר לפני דריווש.{{הערה|קורטיוס, 5.5.2.}} אלכסנדר הגיע לפני כן ב[[יוני]] [[330 לפנה"ס]].

==הטבח==
אלכסנדר התקרב לעיר במהירות, אף על פי שיש המעריכים שעשה בכך שגיאה טקטית והיה עליו להמשיך לרדוף אחרי דריווש.{{הערה|שם=רובינזון 67|רובינזון, עמ' 67.}} תושבים נמלטו מהעיר בהמוניהם.{{הערה|[http://www.livius.org/aj-al/alexander/alexander10.html תיאור כיבוש מחוז פרסיס] באתר ליוויוס}} כאשר הגיעו קרוב לעיר נחשפו אלכסנדר וחייליו לזוועה שזעזעה אותם.

{{ציטוט|תוכן=אלכסנדר פגש קבוצה של אנשים מעוררי חמלה שלאסונם יש רק מקבילות מעטות בהיסטוריה... הם נראו יותר כמו רוחות רפאים מעולם אחר ולא היה להם מאפיין אנושי חוץ מקולם. הם גרמו לאנשים לבכות יותר משבכו הם עצמם.|מרכאות=כן|מקור=קורטיוס, 5.5.5-7.}}

היו אלו שבויים יוונים שנלקחו מ[[הקולוניזציה היוונית|המושבות היווניות]] ב[[אסיה הקטנה]]. על פי תיאורי [[קורטיוס]] ו[[דיודורוס]], הם נכלאו ב[[מחנות ריכוז]], והועסקו בעבודות בנייה בפרספוליס. הם סבלו מכות, השפלות ורעב. כל אחד מהם למד מקצוע, ולאחר מכן נכרתו ממנו כל האיברים שלא היו נחוצים לו לשם ביצוע אותו מקצוע.{{הערה|דיודורוס, ספר שבעה עשר, 69.}} על פי דיודורוס מספרם היה 800, על פי קורטיוס, 4,000.{{הערה|קורטיוס, 5.5.5.}} אלכסנדר היה אחוז כאב וכעס, הוא העניק להם מתנות, מזון ובגדים וארגן את חזרתם למושבות שמהן נשבו.
[[קובץ:Thais calls upon Alexander the Great to put the palace of Persepolis to the torch by G. Simoni.jpg|ממוזער|מוקדונים חוגגים בפרספוליס; תחריט מעשה ידיו של גוסטבו סימוני]]
על פי דיודורוס, אלכסנדר הזועם כינה את פרספוליס "העיר המתועבת ביותר מבין ערי אסיה".{{הערה|שם=דיודורוס 70}} אלכסנדר חרג ממנהגו ב[[ממפיס]] בבל ושושן, והתיר לחייליו לבזוז את העיר ואף את סביבותיה.{{הערה|.Badian (1968), p. 443}} כל הגברים נטבחו, והנשים והילדים נמכרו כעבדים וכשפחות.{{הערה|שם=קלושה|קלושה, עמ' 54.}} [[דיודורוס]] מציין שכה גדולה הייתה תאוות החיילים להרג ולביזה, עד שרצחו זה את זה במאבק על שלל.{{הערה|שם=דיודורוס 70|דיודורוס, ספר שבעה עשר, 70.}} גם אלכסנדר שלח ידו בביזה, על פי המקורות באחד מסיוריו בעיר הוא נתקל בפסל בדמותו של [[חשיארש הראשון]] (קסרקסס), [[מלחמת פרס–יוון|שפלש ליוון]] בשנת [[480 לפנה"ס]]. אלכסנדר פנה אל הפסל בלשון פיוטית, כמו פונה אל המלך עצמו, ושאל אותו: "האם עלי לעבור הלאה ולהשאיר אותך כאן שרוע על הרצפה, גמול על התקפותיך נגד היוונים, או שמא עלי להרים אותך בשל נדיבותך ומידותיך הטובות בתחומים אחרים?" הוא השאיר את הפסל על הרצפה.{{הערה|שם=פלוטרכוס}} יש המייחסים לסיפור זה משמעות עמוקה יותר, וסוברים שהוא מדגיש שני ניגודים בתעמולה של אלכסנדר, הראשון הרצון להיראות כמגן היוונים ואויבם של מלכי פרס. והשני הרצון לשוות לעצמו תדמית של "מלך [[אסיה]]" היינו יורשם של מלכי פרס.{{הערה|שם=רובינזון 64|רובינזון, עמ' 64.}}

אלכסנדר, רוקן את כל אוצר הזהב הפרסי המלכותי. מדובר היה בכספי מיסים ושלל מלחמה שנצברו במשך שנים בידי מלכי פרס. על פי דיודורוס, השלל כלל 120,000 [[כיכר (משקל)|טלנטים]] כסף,{{הערה|דיודורוס, ספר שבעה עשר, 71.}} במונחים מודרניים שני מיליארד דולר.{{הערה|יני, עמ' 123.}} [[פלוטרכוס]] מציין (בהגזמה רבה) שנדרשו 10,000 פרדות ו-5,000 גמלים כדי לשאת את הזהב.{{הערה|שם=פלוטרכוס|פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר" 37.}}

==הצתת הארמון==
[[קובץ:Joshua Reynoldsre thais.jpg|ממוזער|תאיס מציתה את הארמון, ציור מאת יהושע ריינולדס, [[1781]], שמן על קנבס]]
[[קובץ:Carracci, Ludovico - Alessandro e Taide - 1611.jpg|ממוזער|תאיס ואלכסנדר במשתה]]
אלכסנדר חנה כארבעה חודשים בפרספוליס, במהלכם התנהג בפזרנות והוללות על חשבון האוצר הפרסי.{{הערה|יני, עמ' 124.}} [[פלוטרכוס]], ו[[דיודורוס]],{{הערה|דיודורוס, ספר שבעה עשר, 72.}} מספרים שלילה אחד במהלך אחד המשתאות, קמה [[תאיס]], פילגשו ה[[אתונה העתיקה|אתונאית]] של הגנרל [[תלמי הראשון|תלמי]], והכריזה:

{{ציטוט|תוכן=שהחגיגה הזאת שהיא מבלה בה ביום הזה בארמון המפואר של הפרסים, היא גמול על כל הקשיים שסבלה מהם בנדודים ברחבי אסיה. ואולם תהיה זו הנאה גדולה בהרבה אם ייצאו כולם לשרוף את ביתו של [[חשיארש הראשון|קסרקסס]], האיש שהעלה את אתונה באש. והיא עצמה מוכנה להצית את הבערה לעיניו של אלכסנדר, כדי שיידעו הדורות הבאים שהנשים בפמלייתו הטילו עונש כבד יותר על הפרסים בשם יוון מאשר כל מפקדיה הגדולים בים וביבשה.|מרכאות=כן|מקור=פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 38.}}

הצעתה התקבלה במחיאות כפיים סוערות, ואלכסנדר נסחף בהתלהבות הכללית. לטענת [[קורטיוס רופוס]], חלק מהחוגגים השיבו: {{ציטוטון|למה לא לנקום את נקמת יוון ולשרוף את כל העיר?}} החוגגים התארגנו בתהלוכה לכבוד האל [[דיוניסוס]], כשבראש התהלוכה עמדו אלכסנדר ותאיס מנופפים בלפידים בוערים, מסביבם נגנו אנשים בחלילים ושרו שירי תהילה. אלכסנדר השליך את הלפיד הראשון על הארמון העתיק בפרספוליס, ותאיס את השני. לטענת פלוטרכוס אלכסנדר התחרט מהר מאוד והורה לכבות את האש. אם כי סופרים אחרים מוסרים שהארמון בער כל הלילה. בדיקות ארכאולוגיות שנערכו בידי [[אריך שמידט]] מראות שהשריפה הייתה יסודית וכילתה היטב את הארמון, לפיכך ככל הנראה הוא אכן בער כל הלילה ואולי אף לאחר מכן.{{הערה|רובינזון, עמ' 69.}} השריפה התפשטה ככל הנראה גם לשאר העיר וכילתה את רובה.{{הערה|[http://www.toiran.com/en/directory/shiraz-persepolis-339 פרספוליס] באתר toiran.com}}

גרסה דומה נמסרת גם אצל [[אתנאיוס]]{{הערה|[[אתנאיוס]], "משתה החכמים", ספר שלוש עשרה, 576e.}} שמצטט אותה בשם [[קלייטרכוס]]. היסטוריון שלא התלווה למסע אלכסנדר אולם היה בן דורו ושוחח אם אנשים שכן התלוו אליו.{{הערה|[http://www.livius.org/person/cleitarchus/ קלייטרכוס באתר ליוויוס]}} אם כי [[אריאנוס]], הנחשב למקור האמין ביותר לאותה תקופה,{{הערה|על מהימנותו של אריאנוס ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of california press, p 569}} טוען, שהצתת הארמון הייתה מעשה מתוכנן שהתקיימו עליו דיונים רבים בין קציניו של אלכסנדר.{{הערה|אריאנוס, ספר שלישי, 18.}} כמקור לדבריו מביא אריאנוס את זיכרונותיו של [[תלמי הראשון|תלמי בן לאגוס]], לימים מלך [[מצרים התלמיית|מצרים]]. אם כי חלק מהחוקרים כיום מעריכים שזיכרונות אלו בעייתיים בקטע זה משתי סיבות. הראשונה היא שתלמי שלט על ממלכתו מתוקף היותו יורשו של אלכסנדר, ובוודאי לא ירצה לתאר את מיטיבו כהולל שיכור הנסחף בהתלהבות המונית. השנייה היא שתלמי נישא מאוחר יותר לתאיס, וייתכן שהיא עוד הייתה בחיים בזמן כתיבת זכרונותיו (הוא כתב אותם בערך כשהיה בן 80). ובוודאי לא ירצה להעליב אותה.{{הערה|רובינזון, עמ' 61.}}

===הצתת יצירת תורת זרתוסטרה===
{{ראו גם|זורואסטריות}}
לפי ההיסטוריון הרומי [[פליניוס הזקן]] אלכסנדר השמיד ושרף גם את "המנונות", יצירת תורת [[זרתוסטרה]] המקורית שהייתה כתובה על 12,000 עורות פרה באותיות זהב תוך הרס ארמונות המלוכה ב[[פרספוליס]], כך שנותרו רק מספר קטעים בודדים.{{הערה|ראובן קשאני. (2001). '''יהודי פרס, בוכרה ואפגניסטן'''. עמ' 11.}} טענה זו תואמת את עדותו של ההיסטוריון [[אל-בירוני]] מהמאה ה-11 הטוען ב"דברי ימי העמים העתיקים" כי אלכסנדר שרף מסמכים היסטוריים חשובים.{{הערה|1={{cite journal|title=Al-Beruni and Persepolis|journal=Acta Iranica|volume=1|publisher=Brill|place=Leiden|year=1974|isbn=978-90-04-03900-1|pages=137–150}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|{{cite book|title=The Chronology of Ancient Nations|editor=Edward Sachau|publisher=Kessinger Publishing|year=2004|isbn=0-7661-8908-2|pages=484|author=Biruni}} p. 127|כיוון=שמאל}} במסורות זורואסטריות אלכסנדר מתואר לרוב כרוח רעה אכזרית ומשמידה שנשלחה בידי [[אהרימן]].{{הערה|[http://www.iranicaonline.org/articles/alexander-the-great-ii מסורות זורואסטריות אודות אלכסנדר הגדול] ב[[אנציקלופדיה איראניקה]]}}

==המניעים==
מעשי טבח מסוג זה היו מקובלים למדי ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], ואלכסנדר לא ביצע מעשה יוצא דופן. עם זאת הטבח נחשב לחריג במהלך הקריירה של אלכסנדר, כיוון שאלכסנדר התייחס לרוב אל העמים הכבושים כאל נתיניו, ולפיכך לא הרשה לחייליו לבזוז ולרצוח בערים שבהן עברו.{{הערה|.N. G. L. Hammond, The Macedonian Imprint on the Hellenistic World in Peter Green's (ed), Hellenistic History and Culture, University of California Press, 1993|כיוון=שמאל}} עד אז ביצע אלכסנדר רק שני מעשים דומים [[המצור על תבאי|בתבאי]] [[המצור על עזה (332 לפנה"ס)|ובעזה]] וגם אז משיקולים אסטרטגיים או כי המגינים לחמו עד האיש האחרון. אלכסנדר לא שנא [[פרסים]], והתנגד לגילויי [[גזענות]] בצבאו. הוא אימץ לעצמו תארים פרסיים, דרש מנתיניו מחוות פרסיות ובהמשך אף שילב פרסים בצבאו (למורת רוחם של מוקדונים רבים). בשל כך מעלים רבים את השאלה מדוע ביצע אלכסנדר את הטבח? ויתרה מכך מדוע שרף את הארמון בעוד מבנים פרסיים אחרים (דוגמת קברו של [[כורש הגדול]]) דאג לטפח?

חלק מהחוקרים המודרניים סבורים שהיה זה "תעלול פרא", הנובע משכרות ותו לא, ולא מייחסים לו משמעות מדינית עמוקה יותר.{{הערה|ברי, עמ' 709.}} מרבית המקורות מייחסים את הטבח לזעמו של אלכסנדר על ההתעללות בשבויים.{{הערה|יני, עמ' 122.}} אם כי טענה זו מעלה שאלה, מדוע אשמים אזרחים חפים מפשע במעשה? הן ניכר שאלכסנדר שלט בחייליו בעת הטבח, שכן הוא לא נתן שיבזזו את הארמון והאוצר.{{הערה|קלושה, עמ' 53.}} יתרה מכך, [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] מאותה תקופה מראים שאכן הועסקו עובדים זרים בפרספוליס, וחלקם מן הסתם הועסקו בכפייה, אולם נראה כי תנאי חייהם היו סבירים בהחלט. כמו כן קטיעת איברים (במיוחד אפים ואוזניים) היה עונש שניתן בפרס רק למורדים במלכות, אלכסנדר עצמו נהג כך כלפי [[בסוס]].{{הערה|שם=רובינזון 64}}

חוקרים אחרים מציעים טענה לפיה התלאות הרבות שעברו על אלכסנדר במהלך חצייתו את רכס [[הרי זגרוס]], וכן [[קרב השערים הפרסיים]] הקשה, התישו והכעיסו את אלכסנדר והוא פרק זעמו על אוכלוסיית פרספוליס. דעה זו בעייתי משתי סיבות, ראשית כל אצל אריאנוס מתואר כיצד המצביא הוותיק [[פרמניון]] מנסה לסנגר על תושבי פרספוליס באוזני אלכסנדר. ומדוע שיעשה זאת? הן התלאות שעבר רבות לא פחות? כמו כן, אלכסנדר כבר לחם בקרבות קשים בהרבה, ועדיין משל ברוחו.{{הערה|קלושה, עמ' 53-54.}} לפיכך מעלים חלק מהחוקרים השערה שאלכסנדר רצה להרגיע את הרוחות ב[[יוון]] גופה. ביוון, לא היו מרוצים מהשלטון המוקדוני, ורק שנה לפני כן בשנת [[331 לפנה"ס]] פתחה [[ספרטה]] ב[[קרב מגלופוליס|מרד]], שייתכן שגם [[אתונה העתיקה|אתונה]] לקחה בו חלק.{{הערה|David S. Potter, IG II² 399; Evidence for Athenian Involvement in the War of Agis III, The Annual of the British School at Athens, Vol. 79 (1984), pp. 233-235|כיוון=שמאל}} אלכסנדר, רצה איפה להזכיר ליוונים את העוולות העתיקות של הפרסים, ולשוות לעצמו דמות של נוקם נקמת יוון.{{הערה|שם=קלושה}} גם דעה זו נתקלת בביקורת, כיוון שפרספוליס הייתה בירה שולית יחסית לשושן, ויתרה מכך ידועה פחות ליוונים. לפיכך אילו רצה אלכסנדר לספק תעמולה, הלא היה עדיף לו להצית במקום זאת את שושן או [[אחמתא]], ולא כך נהג בהן.{{הערה|רובינזון, עמ' 66.}} לפיכך מסיקים חוקרים אחרים שאלכסנדר כבר התקשה לשלוט בחייליו העייפים והצמאים לשלל ולביזה, שנאלצו לרסן את עצמם בממפיס, בבל ושושן, ועל כן הניח להם לבזוז ולרצוח באופן מבוקר, כשהוא מציג זאת כנקמה על הפלישה ליוון.{{הערה|רובינזון, עמ' 67.}}

==לקריאה נוספת==
* זאב רובינזון, '''האשה והמסורת על שריפת פרספוליס''', [[זמנים]] חוברת 15, עמ' 61–71.
* [[דוד גולן]], '''תולדות העולם ההלניסטי''', ירושלים: [[הוצאת מגנס|הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז
* ג'. ב. ברי, '''תולדות העולם הקלאסי''', כרך שני.
* ביל יני, '''אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה''', 2012, [[הוצאת מודן]] - (מהדורה ראשונה בשנת 2010)
*קלושה פאול, '''אלכסנדר הגדול''', ת"א, [[מ. מזרחי]], 1963.
* י. מודז'ייבסקי, '''אלכסנדר מוקדון''', הדר, 1960.
* [[פלוטרכוס|פלוטארכוס]], '''[[חיי אישים]]: אנשי יוון'''; תרגם מיוונית והוסיף הערות: [[אלימלך אפשטיין הלוי|א"א הלוי]]; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות [[מאיר הלל בן-שמאי|מ"ה בן שמאי]], ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
<div class="mw-content-ltr">
* E. Badian, '''Darius III, Harvard Studies in Classical Philology''', Vol. 100 (2000), pp. 241-267
* Diodorus Siculus. ''Library of History''. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
* Plutarch. ''Lives''. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/home.html penelope.uchicago.edu]
* Arrian, ''The Campaigns of Alexander'', translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
* {{cite web | url=http://www.thelatinlibrary.com/curtius.html | author=Quintus Curtius Rufus | title=Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt | language=Latin| publisher=}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
* [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Alexander*/5.html תיאור המאורע אצל פלוטרכוס] {{אנגלית}}
* [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0536%3Abook%3D5%3Achapter%3D5%3Asection%3D5 תיאור המאורע אצל קורטיוס] {{לטינית}}
* [http://websfor.org/alexander/arrian/book3b.asp תיאור המאורע אצל אריאנוס] {{אנגלית}}
* [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/17E*.html תיאור המאורע אצל דיודורוס] {{אנגלית}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{אלכסנדר הגדול}}
[[קטגוריה:אלכסנדר הגדול]]
[[קטגוריה:הממלכה האחמנית]]
[[קטגוריה:מעשי טבח|פרספוליס]]