הצגת המקור של הדף "המעורבות הישראלית במלחמת איראן–עיראק"

[[קובץ:Iran-israel_relation.png|שמאל|ממוזער| ישראל (בכתום) הייתה ספקית נשק חשאית לאיראן (בירוק) במהלך מלחמת איראן-עיראק.]]
'''המעורבות הישראלית במלחמת איראן–עיראק''' כללה תמיכה שסיפקה [[ישראל]] ל[[איראן]] במהלך [[מלחמת איראן–עיראק]] בין השנים 1980–1988. במהלך המלחמה הייתה ישראל אחת הספקיות העיקריות של ציוד צבאי לאיראן. ישראל גם סיפקה מדריכים צבאיים לאיראן במהלך המלחמה, ובתמורה קיבלה [[מודיעין צבאי|מודיעין]] איראני שסייע לה לבצע את [[תקיפת הכור הגרעיני בעיראק]].

ישראל תמכה באיראן במהלך המלחמה על מנת שאיראן תהווה [[ברית הפריפריה|משקל נגד לעיראק]], לבסס מחדש את השפעתה באיראן שישראל הפסידה עם [[המהפכה האיראנית]] ב-1979, וליצור עסקאות חדשות ל[[תעשייה ביטחונית בישראל|תעשייה הביטחונית הישראלית]]. מכירת הנשק הישראלית לאיראן גם הקלה על עליית [[יהדות איראן]] ל[[ישראל]] ול[[ארצות הברית]]. תמיכתה של ישראל באיראן במהלך המלחמה נעשתה בחשאי, ואיראן הכחישה כל שיתוף פעולה בין שתי המדינות.

[[קובץ:Akbar_Rafsanjani_with_Ruhollah_Khomeini_in_announcement_of_Mehdi_Bazargan's_primership.jpg|ממוזער| [[אכבר האשמי רפסנג'אני]] (משמאל) ו[[רוחאללה ח'ומייני]] (מימין). מנהיגי איראן במהלך המלחמה]]
== רקע ==
=== המהפכה האיראנית ===
לפני [[המהפכה האיראנית]] ב-1979, איראן תחת השאה [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא פהלווי]] הייתה בעלת ברית של ישראל וצרכנית נשק ישראלי.<ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1986/04/01/world/documents-detail-israeli-missile-deal-with-the-shah.html|title=Documents Detail Israeli Missile Deal with the Shah|last=Sciolino|first=Elaine|date=1986-04-01|work=The New York Times|access-date=2020-01-06|url-status=live|last2=Special To the New York Times|language=en-US|issn=0362-4331|archive-url=https://web.archive.org/web/20191208064740/https://www.nytimes.com/1986/04/01/world/documents-detail-israeli-missile-deal-with-the-shah.html|archive-date=2019-12-08}}</ref> אולם, לאחר המהפכה, הממשלה החדשה של [[רוחאללה ח'ומייני|האייתוללה חומייני]] הקפיאה את היחסים עם ישראל.<ref name=":82">Jane Hunter, November 1986, Washington Report on Middle East Affairs, [http://www.wrmea.org/wrmea-archives/94-washington-report-archives-1982-1987/november-1986/685-israeli-arms-sales-to-iran.html Israeli Arms Sales to Iran] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20131212033510/http://www.wrmea.org/wrmea-archives/94-washington-report-archives-1982-1987/november-1986/685-israeli-arms-sales-to-iran.html|date=2013-12-12}}</ref> גם היחסים בין איראן לעיראק הידרדרו לאחר המהפכה. חומייני הטיף לאוכלוסיות [[אסלאם שיעי|השיעיות]] הגובלות באיראן להמשיך במהפכה האסלאמית. איראן ניסתה לערער את היציבות במדינות השכנות לה. העוינות של איראן הובילה להסלמה בין האייתוללה חומייני לבין נשיא עיראק [[סדאם חוסיין]], [[אסלאם סוני|סוני]] שדגל ב[[לאומיות]] [[פאן-ערבית]] [[חילונים|חילונית]]. עם תחילת המהפכה, סדאם חוסיין מצא הזדמנות לכבוש את מחוז [[ח'וזסטאן]] של איראן, שבו היו [[שדה נפט|שדות הנפט]] הדרומיים של איראן ורוב [[ערבים איראנים|ערבי]]. בתחילת 1980, היה ברור שמלחמה באופק.<ref>{{Cite book|last=Unnamed Person|url=https://www.cia.gov/library/readingroom/docs/CIA-RDP90T00114R000700730002-0.pdf|title=Iran-Iraq: Determining who started the Iran-Iraq War|publisher=Central Intelligence Agency|year=1987|access-date=2019-10-20|archive-url=https://web.archive.org/web/20170123165413/https://www.cia.gov/library/readingroom/docs/CIA-RDP90T00114R000700730002-0.pdf|archive-date=2017-01-23|url-status=dead}}</ref>

[[ראש ממשלת איראן]] הראשון לאחר המהפכה היה [[מהדי באזרגאן]]. הוא פנה ל[[ממשלת ארצות הברית]] כדי לקבל [[נשק]] ולעזור לו לבסס את מעמדו. עם זאת, [[הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ימי קרטר|ממשל קרטר]] בחר שלא להיות מעורב בענייניה הפנימיים של איראן. עד סתיו 1979 החלה הסיעה המתונה של ראש הממשלה באזרגאן להפסיד במאבק הפנימי מול הפלג הקיצוני בממשלת המהפכה. ב-4 בנובמבר 1979 תפסו גורמים מהפלג הקיצוני את [[שגרירות ארצות הברית בטהראן]] והחזיקו [[משבר בני הערובה באיראן|את עובדי השגרירות האמריקאית כבני ערובה]].<ref>{{Cite book|last=Ben-Menashe|first=Ari|url=https://books.google.com/books?id=oLHxCQAAQBAJ|title=Profits of War: Inside the Secret U.S.–Israeli Arms Network|date=2015-10-01|publisher=Trine Day|isbn=9781634240505|pages=59|language=en|chapter=Groundwork (Chapter 4)}}</ref> כתוצאה מלקיחת בני הערובה, ממשלת ארצות הברית הטילה אמברגו על איראן {{אנ|Executive Order 12170}}.<ref name="U-t2">{{Cite news|last=Korte|first=Gregory|url=https://www.usatoday.com/story/news/politics/2014/11/12/obama-emergency-continuation-iran-nuclear-talks/18915699/|title=Obama renews a 35-year Iran emergency for 36th year|work=USA Today|access-date=25 November 2016|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20160415192752/http://www.usatoday.com/story/news/politics/2014/11/12/obama-emergency-continuation-iran-nuclear-talks/18915699/|archive-date=15 April 2016}}</ref>

=== עסקת נשק סמויה ===
מאחר שלא הצליחו להשיג ציוד צבאי מממשל קרטר, האיראנים פנו ל[[ממשלת ישראל]] וניהלו משא ומתן על עסקת נשק חשאית ראשונית בין שתי המדינות. בתחילת 1980 התרחשה מכירת הציוד הצבאי הראשונה על ידי ישראל לממשלת איראן של האייתוללה חומייני, כאשר ישראל מכרה לאיראן מספר רב של [[צמיג]]ים עבור [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום]]. הרווח הנקי מהמכירה הוליד קרן סלוש {{אנ|Slush fund}} חוץ-תקציבית של מפלגת [[הליכוד]] וסוכנויות הביון, שגדלה משמעותית במהלך השנים הבאות.<ref>{{Cite book|last=Ben-Menashe, Ari.|url=https://books.google.com/books?id=oLHxCQAAQBAJ&lpg=PA1&hl=iw&pg=PT56#v=onepage&q&f=false|title=Profits of War : Inside the Secret U.S.–Israeli Arms Network.|date=2015|publisher=Trine Day|isbn=978-1-63424-050-5|location=Chicago|page=66|chapter=Groundwork (Chapter 4)|oclc=912235679}}</ref>

הקצין האיראני מוחמד-רזה אמיניזאדה, שביקש מקלט מדיני ב[[אנגליה]] ב-1985, תיאר בראיון למגזין "אל-דסתור" הלונדוני את התבוננותו במגעים הראשונים בין ישראל לממשלת חומייני. ראש הנציגות הישראלית לאיראן היה אז אלוף-משנה אורי, קצין בכיר בצבא. אמיניזאדה תיאר כיצד:
{{ציטוט|תוכן="כשהגיע [קולונל אורי] לטהראן הבאתי אותו במסוק. לאחר חמישה ימים בטהרן הוא פגש את רוב הפקידים הבכירים של הרפובליקה האסלאמית גם בזמן שהדיפלומטים האמריקאים עדיין היו בני ערובה בטהרן. שלושה ימים לאחר המשימה הוא חזר לתל אביב, מטען אחד של חברת תעופה טס ללרנקה והביא חלקי פנטום או F-14, 'טום קאט', ומאז התפתחו היחסים כך שמלבד נשק, גם תרופות, עוף, ביצים ומוצרי מזון יוצאו לאיראן".|מקור=}}{{מקור|האם הכוונה לאורי לוברני, שגריר ישראל באיראן קודם המהפכה?}}

=== תחילת המלחמה ===
ב-[[22 בספטמבר]] [[1980]] עיראק תקפה את איראן. עם תחילת המלחמה הייתה צריכה איראן להשיג ציוד צבאי. איראן צרכה במיוחד ציוד צבאי מתוצרת אמריקאית ובריטית, שכן הארסנל שלה התבסס על חימוש אמריקאי ועל חימוש בריטי שנרכש במהלך שלטונו של השאה.{{הערה|שם=:82}} משלוח שני מישראל הגיע לאיראן באוקטובר 1980. המשלוח השני הביא לסדרה חדשה של עסקאות נשק. ב-24 באוקטובר 1980 הוטסו לאיראן חלקי טנק סקורפיון ו-250 צמיגים ל[[מקדונל דאגלס F-4 פנטום]]. בערך באותו זמן, אספקה צבאית אחרת בבעלות ישראלית נשלחה בחשאי ממקומות אחסון באירופה לנמלים האיראניים צ'באהר {{אנ|Chabahar}}, [[בנדר עבאס]] [[בושהר (עיר)|ובושהר]]. האספקה הצבאית כללה חלקי חילוף למטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום אמריקאים, מסוקים ומערכות טילים.<ref name=":14">{{Cite news|last=Permanent Mission of Iraq|url=https://digitallibrary.un.org/record/23642?ln=en|title=Letter dated 16 September 1981 from the Charge d'Affaires a.i. of the Permanent Mission of Iraq to the United Nations addressed to the Secretary-General|date=16 September 1981|work=UN Document A/36/518}}</ref> ממשל קרטר גילה על מכירת הציוד הצבאי ובעקבות כך לחץ על ממשלת ישראל לעצור מכירות עתידיות, בעוד ארצות הברית ניהלה משא ומתן עם איראן לשחרור עובדי השגרירות האמריקאית שהוחזקו כבני ערובה.

=== הסכם בין ישראל לארצות הברית ===
[[קובץ:President_Ronald_Reagan,_George_Bush,_John_Vessey,_William_Taft,_Caspar_Weinberger,_and_Robert_McFarlane.png|שמאל|ממוזער| הנשיא [[רונלד רייגן]] (משמאל, מאחור) בפגישה עם היועץ לביטחון לאומי [[רוברט מקפרלן]] (מימין, מאחור).]]
לאחר תחילת המלחמה, ישראל ביקשה אישור מארצות הברית למכור לאיראן ציוד צבאי מתוצרת אמריקאית. [[הקבינט של ארצות הברית בממשל רונלד רייגן|ממשל רונלד רייגן]] החדש שנבחר בתחילת 1981 בזמן שחרור בני הערובה של השגרירות האמריקאית נתן הסכמה סמויה לישראל למכור ציוד צבאי לא מתוחכם מתוצרת אמריקאית לאיראן, למרות התנגדותו הרשמית למכירת נשק לאיראן. [[רוברט מקפרלן]], שהיה [[יועץ של מחלקת המדינה של ארצות הברית|יועץ מחלקת המדינה]], ריכז את ההסכם שנחתם בין [[ראש ממשלת ישראל]] [[מנחם בגין]] ל[[מזכיר המדינה של ארצות הברית]] [[אלכסנדר הייג]].<ref name=":6">{{Cite news|last=Hersh|first=Seymour M.|url=https://www.nytimes.com/1991/12/08/world/iran-pipeline-hidden-chapter-special-report-us-said-have-allowed-israel-sell.html|title=The Iran Pipeline: A Hidden Chapter/A special report; U.S. Said to Have Allowed Israel to Sell Arms to Iran|date=1991-12-08|work=The New York Times|access-date=2019-09-09|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20180728191307/https://www.nytimes.com/1991/12/08/world/iran-pipeline-hidden-chapter-special-report-us-said-have-allowed-israel-sell.html|archive-date=2018-07-28|language=en-US|issn=0362-4331}}</ref>

לאחר חתימת ההסכם, ישראל החלה למכור ציוד צבאי אמריקאי לא מתוחכם לאיראן. עם זאת, במקביל, ישראל הפרה את ההסכם ומכרה גם ציוד צבאי אמריקאי מתוחכם לאיראן. על מנת ליישם את המכירות הלא מותרות הללו, [[המודיעין הישראלי]] יזם מבצע חשאי ב[[ניו יורק]]. המודיעין הישראלי ניהל חברה של 50 עובדים ברחוב ג'ון באזור [[וול סטריט]].<ref>{{Cite book|last=Ben-Menashe|first=Ari|url=https://books.google.com/books?id=oLHxCQAAQBAJ|title=Profits of War: Inside the Secret U.S.–Israeli Arms Network|date=2015-10-01|publisher=Trine Day|isbn=9781634240505|pages=106|language=en}}</ref> המשרד שימש להכוונת רכישות חשאיות של ציוד צבאי אמריקאי למכירה חוזרת לאיראן.{{הערה|שם=:6}} במרץ 1982 הייתה הדלפה ל[[ניו יורק טיימס]] על מכירת נשק חשאי של ישראל לאיראן.<ref name=":10">{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1982/03/08/world/iran-said-to-get-large-scale-arms-from-israel-soviet-and-europeans.html|title=Iran Said to Get Large-Scale Arms from Israel, Soviet and Europeans|last=Gelb|first=Leslie H.|date=1982-03-08|work=The New York Times|access-date=2019-10-25|last2=Times|first2=Special To the New York|language=en-US|issn=0362-4331|archive-url=https://web.archive.org/web/20191025123505/https://www.nytimes.com/1982/03/08/world/iran-said-to-get-large-scale-arms-from-israel-soviet-and-europeans.html|archive-date=2019-10-25|url-status=live}}</ref><ref>{{Cite news|last=Gelb|first=Leslie H.|url=https://www.nytimes.com/1982/03/09/world/east-west-rivalry-for-influence-in-iran-us-has-weak-hand-news-analysis.html|title=East–West rivalry for influence in Iran: U.S. has weak hand; News Analysis|date=1982-03-09|work=The New York Times|access-date=2019-10-23|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20191023134810/https://www.nytimes.com/1982/03/09/world/east-west-rivalry-for-influence-in-iran-us-has-weak-hand-news-analysis.html|archive-date=2019-10-23|last2=Times|first2=Special To the New York|language=en-US|issn=0362-4331}}</ref> מחשש שפעילות החברה עלולה להיפגע, מבצע רכישת הנשק הישראלי החשאי הועבר ל[[לונדון]] ב-1983. המבצע בלונדון ניהל רשת עולמית של סוחרי נשק פרטיים, חברות [[פגז]]ים ומשלוחים שבמהלך המלחמה מכרו בחשאי עבור ישראל נשק מתוצרת אמריקאית בשווי של כמה מיליארדי דולרים לאיראן.{{הערה|שם=:6}}

במהלך [[1982]] התברר למזכירות המדינה של ארצות הברית שממשלת ישראל מוכרת באופן שוטף ציוד צבאי מתוצרת אמריקאית ללא הסכמתה של וושינגטון, שחרג מההסכם בין בגין להייג. ב[[אביב]] 1982, לאחר שנקבע כי שר הביטחון הישראלי [[אריאל שרון]] מפר את ההסכם, ביטל ממשל רייגן את הסכמתו למכירת כל ציוד צבאי אמריקאי על ידי ישראל לאיראן. למרות המכירות של ישראל לאיראן, ממשל רייגן המשיך לחדש את מלאי הנשק של ישראל בנשק מתוצרת אמריקאית. ההתעלמות המכוונת ממכירת הנשק של ישראל לאיראן התרחשה על אף העובדה שממשל רייגן החל ב-1983 בקמפיין ציבורי {{אנ|Operation Staunch}}, לעצירת מכירת נשק כלל עולמית לאיראן.{{הערה|שם=:6}}

== מכירת נשק ==
=== 1980–1982 ===
[[קובץ:BGM-71_TOW,_Iran-Iraq_War.jpg|ממוזער| שני חיילים איראנים עם [[BGM-71 טאו]] (נשק שנמכר על ידי ישראל לאיראן) רכובים על [[טויוטה לנד קרוזר]] במהלך מלחמת איראן-עיראק]]
מכירות הנשק הישראליות לאיראן הסתכמו ב-500 מיליון דולר בשנים 1981 עד 1983 על פי מכון יפו למחקרים אסטרטגיים ב[[אוניברסיטת תל אביב]].<ref name=":0">{{Cite book|last=Parsi|first=Trita|url=https://archive.org/details/treacherousallia00pars_0|title=Treacherous Alliance: The Secret Dealings of Israel, Iran, and the United States|publisher=Yale University Press|year=2007|isbn=978-0300120578|language=en|access-date=2018-07-02|url-access=registration}}</ref>  מומחי נשק אחרים העריכו את המכירות הכוללות ביותר מ-500 מיליון דולר בשנה, כולל [[חלקי חילוף]] ל[[מטוס]]ים, [[ארטילריה]] ו[[תחמושת]].<ref name=":1">{{Cite book|last=Marshall|first=Jonathan|url=https://archive.org/details/irancontraconnec00mars|title=The Iran–Contra connection: secret teams and covert operations in the Reagan era|last2=Scott|first2=Peter Dale|last3=Haapiseva-Hunter|first3=Jane|date=1987|publisher=Boston, MA: South End Press|others=Internet Archive}}</ref>  דיווחים פנימיים של ממשלת ארצות הברית הצביעו על כך שבתחילת [[שנות ה-80]], סך מכירת הנשק הישראלית לאיראן התקרבה ל-2 מיליארד דולר בכל שנה.<ref name=":3">{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1991/12/08/world/iran-pipeline-hidden-chapter-special-report-us-said-have-allowed-israel-sell.html|title=The Iran Pipeline: A Hidden Chapter/A special report.; U.S. Said to Have Allowed Israel to Sell Arms to Iran|last=Hersh|first=Seymour M.|date=1991-12-08|work=The New York Times|access-date=2019-09-13|language=en-US|issn=0362-4331|archive-url=https://web.archive.org/web/20180728191307/https://www.nytimes.com/1991/12/08/world/iran-pipeline-hidden-chapter-special-report-us-said-have-allowed-israel-sell.html|archive-date=2018-07-28|url-status=live}}</ref> רובו שולם ב[[נפט]] איראני שנמסר ישירות לישראל.{{הערה|שם=:0}} לדברי אחמד חיידרי, [[סוחר נשק]] שעבד עבור [[ממשלת איראן]], "כ-80% מהנשק שרכשה [[טהראן]] מיד לאחר תחילת המלחמה מקורו בישראל".<ref name=":0" /> העובדה "ש[[חיל האוויר האיראני]] יכל לתפקד בכלל", לדברי מארק פיתיאן, לאחר המתקפה הראשונית של עיראק ו"הצליח לבצע מספר גיחות מעל [[בגדאד]] ולתקוף מתקנים אסטרטגיים" נבעה "לפחות חלקית מההחלטה של ממשל רייגן לאפשר לישראל לתעל נשק ממוצא ארצות הברית לאיראן כדי למנוע ניצחון עיראקי קל ומוקדם".<ref>{{Cite book|last=Phythian|first=Mark|url=https://books.google.com/books?id=XSzZAAAAIAAJ|title=Arming Iraq: How the U.S. and Britain Secretly Built Saddam's War Machine|date=1997|publisher=Northeastern University Press|isbn=978-1-55553-285-7|pages=20|language=en}}</ref>

בשנה הראשונה של מכירות נשק בקנה מידה גדול בשנת 1981, ישראל מכרה לאיראן נשק בשווי 75 מיליון דולר ממלאי התעשייה הצבאית הישראלית, [[התעשייה האווירית]] ו[[צבא ההגנה לישראל]].<ref name=":13">{{Cite book|last=Bergman|first=Ronen|url=https://archive.org/details/secretwarwithira00berg|title=The secret war with Iran: the 30-year clandestine struggle against the world's most dangerous terrorist power|date=2008|publisher=New York: Free Press|others=Internet Archive|isbn=9781416558392|pages=[https://archive.org/details/secretwarwithira00berg/page/40 40]-48|url-access=registration}}</ref>{{הערה|שם=:10}} הציוד כלל 150 [[רובה M40 ללא רתיעה|תותחים נגד טנקים M-40]] {{אנ|M40 recoilless rifle}} ו-24,000 פגזים, [[חלקי חילוף]] למנועי [[טנק]]ים ומטוסים, 106 מ"מ, 130 מ"מ, 203 מ"מ ו-175 מ"מ פגזים ו[[BGM-71 טאו]].<ref name=":13" /> ה-Cyprus Weekly {{אנ|Cyprus Weekly}} דיווח כי [[נמל התעופה הבין-לאומי לרנקה]] שימש להעברת הנשק מישראל לטהראן.<ref name=":2">{{Cite book|last=Abadi|first=Jacob|url=https://www.researchgate.net/publication/283656882|title=Israel's quest for recognition and acceptance in Asia: Garrison state and diplomacy|date=2004-01-01|isbn=9780203504147|pages=38–39|doi=10.4324/9780203504147}}</ref> החומר הועבר במקור באוויר באמצעות מטוסים חכורים של חברת התעופה הארגנטינאית [[Transporte Aéreo Rioplatense]] {{אנ|Transporte Aéreo Rioplatense}} ולאחר התאונה בארמניה ב-1981 {{אנ|1981 Armenia mid-air collision}}, בספינה.<ref name=":13" />

[[יעקב נמרודי]], שהיה הנספח הצבאי ב[[שגרירות ישראל בטהראן]] מ-1955 עד 1979, חתם ביולי 1981 על עסקת נשק עם [[משרד ההגנה (איראן)|משרד ההגנה של איראן]].{{הערה|שם=:82}}{{הערה|שם=:1}} נמרודי הסכים למכור לאיראן נשק בשווי 136 מיליון דולר, כולל [[MGM-52 Lance]], [[M712 Copperhead|פגזי Copperhead]] {{אנ|M712 Copperhead}} ו[[MIM-23 הוק]].<ref name=":82" />{{הערה|שם=:3}} עיתון צרפתי פרסם על המכירה עם צילומי החוזה לעסקת הנשק בסך 136 מיליון דולר.{{הערה|שם=:2}} במרץ 1982, ה[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]] ציטט מסמכים המצביעים על כך שישראל סיפקה מחצית או יותר מכל הנשק שהגיע לטהרן ב-18 החודשים שלפני כן, בהיקף של לפחות 100 מיליון דולר.{{הערה|שם=:10}} השבועון [[פנורמה (מגזין)|"פנורמה"]] {{אנ|Panorama (magazine)}} מ[[מילאנו]] דיווח כי ישראל מכרה לאיראן 45,000 [[תת-מקלע]]ים [[עוזי]], משגרי [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]], [[טיל]]ים, [[הוביצר]]ים וחלקי חילוף למטוסים. "חלק גדול מהשלל [[הארגון לשחרור פלסטין|מאש"ף]] במהלך [[מלחמת לבנון הראשונה]] סיים בטהרן".<ref name=":82" /><ref name=":1" />

=== 1982–1984 ===
[[קובץ:Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_Menahem_Begin_with_Ariel_Sharon.jpg|שמאל|ממוזער| ראש הממשלה [[מנחם בגין]] עם שר הביטחון לעתיד [[אריאל שרון]]]]
[[אריאל שרון]], [[שר הביטחון]] של ישראל, היה הראשון שחשף בפומבי מכירה ישראלית של ציוד צבאי לאיראן במהלך ביקורו בארצות הברית במאי 1982.<ref name=":11" /> במסיבת עיתונאים ב[[פריז]] ב-[[28 בספטמבר]] [[1983]], אמר שרון כי ישראל מוכרת נשק לאיראן בהסכמת ארצות הברית. [[שגריר ישראל בארצות הברית]] [[משה ארנס]] אמר באוקטובר 1982 כי מכירת נשק ישראלית לאיראן מתבצעת בהסכמת הדרגים הגבוהים ביותר של הממשל האמריקאי.<ref name=":11">{{Cite book|last=Beit-Hallahmi|first=Benjamin|url=https://books.google.com/books?id=7v-g21ksdVsC|title=The Israeli Connection: Whom Israel Arms and why|date=1988|publisher=I.B.Tauris|isbn=9781850430698|pages=13|language=en|access-date=2018-07-02|archive-url=https://web.archive.org/web/20170107001518/https://books.google.com/books/about/The_Israeli_Connection.html?id=7v-g21ksdVsC|archive-date=2017-01-07|url-status=live}}</ref> דו"ח מ[[מרץ]] [[1982]] קבע כי פקידים ישראלים הודו שמכרו נשק לטהראן וחומיני עצמו אישר את עסקת הנשק עם ישראל.{{הערה|שם=:2}}

בשנת 1983 מכרה ישראל נשק לטהרן בשווי של יותר מ-100 מיליון דולר.{{הערה|שם=:1}} ההיקף או מכירת הנשק היו כה גדולים עד שמשרד מיוחד הוקם ב[[קפריסין]] כדי להקל על העברת הנשק. המיליארדר הסעודי [[עדנאן ח'אשוקג'י]] היה ממובילי עסקת הנשק.<ref name=":4">{{Cite book|last=Bulloch|first=John|url=https://archive.org/details/gulfwaritsorigin00bull|title=The Gulf War: its origins, history and consequences|last2=Morris|first2=Harvey|date=1989|publisher=Methuen London|isbn=0413613704|location=London|language=en|url-access=registration}}</ref>

באביב 1984, [[קנצלר גרמניה|קנצלר]] [[מערב גרמניה]] [[הלמוט קוהל]] התלונן בפני ממשלת ארצות הברית על מכירת נשק ישראלית בשווי 500 מיליון דולר לאיראן.{{הערה|שם=:2}} מאוחר יותר ביולי 1984, נפגש יעקב נמרודי ב[[ציריך]] עם בכירים איראנים ועם [[רפעת אל-אסד]], אחיו של נשיא סוריה [[חאפז אל-אסד]]. הפגישה הביאה להסכם משלוח 40 משאיות של נשק ביום מישראל לאיראן, דרך [[סוריה]] ו[[טורקיה]].{{הערה|שם=:82}} באופן דומה ב-1984, אחד מסוחרי הנשק האירופיים הרבים של ישראל, מ[[שוודיה]], שלח מאות טונות של [[חומרי נפץ]] ו[[דינמיט]] בשווי של למעלה מ-500 מיליון קרונות שוודיות דרך [[ארגנטינה]] לאיראן.{{הערה|שם=:1}} עד 1985, ספינות משא [[דנמרק|דניות]] שנשכרו על ידי ממשלת ישראל וסוחרי נשק פרטיים ביצעו למעלה מ-600 משלוחי נשק מתוצרת אמריקאית בין [[נמל אילת]] ב[[ים סוף]] לנמל האיראני [[בנדר עבאס]] ב[[המפרץ הפרסי|מפרץ הפרסי]].{{הערה|שם=:6}}

=== 1985-1986 ===
ישראל הקלה בין השנים 1985 ל-1986 על משלוחי נשק מארצות הברית לאיראן במסגרת [[פרשת איראן-קונטראס]].{{הערה|שם=:0}}

פרשת איראן-קונטראס החלה בסוף 1984 כאשר נציגי ישראל ואיראן נפגשו כדי לדון בדרכים לפתיחת ערוץ נשק עם ארצות הברית לנשק מתוחכם מתוצרת אמריקאית. הדיון התקיים בישראל בין סוחר הנשק האיראני [[מנוצ'ר גורבניפר]] {{אנ|Manucher Ghorbanifar}} לבין נציגים ישראלים: [[יעקב נמרודי]], סוחר נשק שהיה הנספח הצבאי לשעבר באיראן, [[אל שווימר]], מייסד תעשיית המטוסים בישראל, שהיה מקורב לראש הממשלה [[שמעון פרס]], ו[[דוד קמחי]], מנכ"ל [[משרד החוץ]]. ג'ורבניפר אמר שיש פקידים איראנים שמחפשים אוריינטציה פרו-מערבית יותר, ומכירות של כלי נשק מתוחכמים מתוצרת אמריקאית יעזרו להם לגבור על הפלג הקיצוני ולצבור שליטה על [[רוחאללה ח'ומייני]].<ref name=":12">{{Cite news|last=Gwertzman|first=Bernard|url=https://www.nytimes.com/1987/01/11/us/mcfarlane-took-cake-and-bible-to-teheran-ex-cia-man-says.html|title=McFarlane Took Cake and Bible to Tehran, Ex-CIA Man Says|date=1987-01-11|work=The New York Times|access-date=2019-09-28|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20190928033814/https://www.nytimes.com/1987/01/11/us/mcfarlane-took-cake-and-bible-to-teheran-ex-cia-man-says.html|archive-date=2019-09-28|last2=Times|first2=Special To the New York|language=en-US|issn=0362-4331}}</ref><ref>{{Cite web|date=1987-01-11|title=Contra Arms Plan Is Laid to Israelis : Reagan Officials Say Peres Started Sales to Iran Also|url=https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1987-01-11-mn-4043-story.html|access-date=2020-01-10|website=Los Angeles Times|language=en-US}}</ref>

ב-1986 נעצרו גם חמישה גברים בעלי קשרים לישראל שניסו למכור נשק בשווי 2.6 מיליארד דולר לאיראן ב[[ברמודה]]. אחרים נעצרו בניו יורק באותן האשמות.{{הערה|שם=:82}}{{הערה|שם=:2}} במרכז המשפט עמד האלוף הישראלי [[אברהם ברעם]]. התיק נודע בשם [[תיק הנשק של Brokers of Death|תיק הנשק Brokers of Death]] {{אנ|Brokers of Death arms case}}.<ref name="Rempel">{{קישור כללי|כתובת=https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1989-01-05-mn-309-story.html|הכותב=William C. Rempel|כותרת=12 Freed of Charges in 'Brokers of Death' Arms Case|אתר=Los Angeles Times|תאריך=1989-01-05|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-04-07}}</ref> ממשלת ישראל הכחישה מעורבות.<ref name=":82" /><ref name=":2" />

== תקיפת הכור הגרעיני בעיראק ==
{{ערך מורחב|תקיפת הכור הגרעיני בעיראק}}
[[קובץ:OsirakLocation.gif|ממוזער| תוכנית [[מבצע אופרה]] שהשביתה את תוכנית הנשק הגרעיני של עיראק.]]
ב-7 ביוני 1981, טייסת של מטוסי קרב [[ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון]] של [[חיל האוויר הישראלי]], בליווי [[מקדונל דאגלס F-15 איגל]], הפציצה ופגעה קשות [[כור גרעיני|בכור הגרעיני]] אוסיראק בעיראק.<ref name=":7" />{{הערה|שם=:0}}  ב[[מבצע חרב צרובה]], איראן הפציצה את כור אוסיראק בספטמבר 1980, אך ההתקפה פגעה רק במבנים משניים.<ref>{{Cite web|last=Jones|first=Nate|date=2012-03-09|title=Document Friday: When Iran Bombed Iraq's Nuclear Reactor|url=http://nsarchive.wordpress.com/2012/03/09/document-friday-when-iran-bombed-iraqs-nuclear-reactor/|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20120428200618/http://nsarchive.wordpress.com/2012/03/09/document-friday-when-iran-bombed-iraqs-nuclear-reactor/|archive-date=28 April 2012|access-date=4 May 2012|publisher=NSA Archive}}</ref> הכור היה חלק [[תוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק|מתוכנית הנשק של עיראק]] כפי שדווח ב-8 בספטמבר 1975, סגן הנשיא [[סדאם חוסיין]] הכריז בפומבי כי רכישת [[כוח גרעיני בצרפת|הכורים הצרפתיים]] היא הצעד הממשי הראשון בייצור נשק אטומי ערבי. על פי הדיווחים, העסקה עם הצרפתים כללה בתחילה משלוח של 7% [[אורניום מועשר]], אך בוטלה לאחר "לחץ כלכלי כבד" שהופעל על הצרפתים מהעיראקים העשירים בנפט כדי לכלול במקום זאת 75 ק"ג של 93% אורניום מועשר טהור. מהן מספיק תאורטית לייצור של "חמש או שש" פצצות גרעיניות, והיה מקרב את העיראקים הרבה יותר לייצור של נשק כזה.<ref name="French">{{Cite web|last=Dowell|first=William|date=31 July 1980|title=Iraqi–French nuclear deal worries Israel|url=http://www.csmonitor.com/1980/0731/073155.html|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20150403155348/http://www.csmonitor.com/1980/0731/073155.html|archive-date=3 April 2015|access-date=25 June 2013|publisher=The Christian Science Monitor}}</ref> [[המהפכה האיראנית]] האיצה את התעניינותו של סדאם בפצצות אטום והוא הורה למדענים שלו בדצמבר 1979 לבנות אותן. לדברי העיתונאי [[ניקולס קריסטוף]], אלמלא המתקפה הישראלית "עיראק הייתה משיגה נשק גרעיני בשנות ה-80, ואולי היה לה כעת מחוז בשם [[כווית]] וחלק מאיראן, והאזור עלול היה לסבול מהרס גרעיני."<ref name=":7">{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2002/11/15/opinion/the-osirak-option.html|title=Nicholas Kristof, The Osirak Option, New York Times, Nov. 15, 2002, p. A31.|work=The New York Times|date=15 November 2002|access-date=2017-02-19|archive-url=https://web.archive.org/web/20170729013317/http://www.nytimes.com/2002/11/15/opinion/the-osirak-option.html|archive-date=2017-07-29|url-status=live|last=Kristof|first=Nicholas D.}}</ref> ארצות הברית הייתה מעדיפה שעיראק, הנשלטת על ידי מה שהם רואים כמשטר פחות הפכפך מאיראן, תחליף את איראן כ"כוח מייצב" מרכזי באזור, ולכן נמנעה מלהתנגד לשאיפות הגרעיניות של המדינה.<ref name="French" />

== סיוע אחר ==
לפי ג'ון בולוך {{אנ|John Bulloch (journalist)}} והארווי מוריס, הישראלים תכננו וייצרו את גושי ה[[פוליסטירן]] הענקיים וקלי המשקל, שכוחות התקיפה האיראניים נשאו איתם כדי לבנות מסלולים מאולתרים על פני הגנות המים העיראקיות הרדודות מול [[בצרה (עיראק)|בצרה]]. ישראל השאירה מטוסים איראנים כשירים לטוס למרות מחסור בחלפים, ומדריכים ישראלים לימדו מפקדים איראנים כיצד להדריך חיילים.{{הערה|שם=:4}}  ג'רארד בו, עיתונאי של לוקסמבורג RTL, שהיה בקו החזית כשפרצה המלחמה בין איראן לעיראק, כתב שבשנת 1980 כ-350 טכנאים ישראלים עבדו בבסיסי אוויר איראניים כדי לסייע בתפעול [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום]], [[נורת'רופ F-5]] ו-[[F-14]] וכן להכשיר מומחים מקומיים.

למרות שמנהיגים איראנים גינו את ישראל ב[[תפילת יום שישי (אסלאם)|תפילת יום שישי]], ישראל סיפקה לאיראן מדריכים וסיוע.{{הערה|שם=:4}} יועצים צבאיים ואזרחיים ישראלים הגיעו לאיראן שלושה ימים לאחר תחילת המלחמה כדי לסייע לפיקוד הצבאי של איראן.{{הערה|שם=:14}}<ref name=":9">{{Cite book|last=Souresrafil, Behrouz.|title=Khomeini and Israel|date=1989|publisher=C.C.(Press)|isbn=1-872302-01-7|edition=2nd|location=[London]|page=61|oclc=26892738}}</ref><ref name=":4" />

באוגוסט 1982, דיווח [[Aviation Week & Space Technology]] כי תמיכתה של ישראל גורלית לשמירה על טיסת חיל האוויר של איראן נגד עיראק.{{הערה|שם=:1}} המכירות הישראליות כללו חלקי חילוף למטוסי [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום]] מתוצרת ארצות הברית. [[ניוזוויק]] דיווח כי לאחר שעריק איראני הנחית את מטוס ה-F-4 שלו ב[[סעודיה]] ב-1984, מומחי מודיעין קבעו שרבים מחלקיו נמכרו במקור לישראל, ולאחר מכן יוצאו מחדש לטהראן בניגוד לחוק האמריקני.<ref name=":1" />

ישראל סייעה לאיראן במכירת ה[[נפט]] שלה. ממשלת איראן התמודדה לאחר המהפכה עם קשיים משמעותיים במכירת נפט לשווקים בינלאומיים מכיוון שרוב החברות האירופיות נטשו את איראן. [[מארק ריץ']] שלח את אחד ממנהליו לאיראן שבוע לאחר המהפכה, והפך לסוחר החשוב ביותר של הנפט האיראני במשך 15 שנה.<ref name="KingofOil2">{{Cite book|last=Ammann, Daniel|title=The King of Oil: The Secret Lives of Marc Rich|publisher=St. Martin's Press|year=2009|isbn=978-0-312-57074-3|location=New York}}</ref> ריץ' מכר נפט איראני לישראל דרך [[צינור]] סודי.<ref name=":5">{{Cite news|url=https://www.theguardian.com/business/2013/jun/26/marc-rich-commodities-trader-fugitive-dies|title=Marc Rich: controversial commodities trader and former fugitive dies aged 78|last=Rankin|first=Jennifer|date=2013-06-26|work=The Guardian|access-date=2019-09-13|language=en-GB|issn=0261-3077|archive-url=https://web.archive.org/web/20190714124659/https://www.theguardian.com/business/2013/jun/26/marc-rich-commodities-trader-fugitive-dies|archive-date=2019-07-14|url-status=live}}</ref> על פי החשד, ריץ' גם היה שותף למכירת נשק לאיראן, אך אף אחד מהאישומים בכתב האישום נגד ריץ' מ-1983 לא התייחס לסחר בנשק.<ref>{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=UnpnlYZOks0C|title=United States Congressional Serial Set, No. 14778, House Report No. 454, Justice Undone, Clemency Decisions in Clinton White House, V. 1-2|publisher=Government Printing Office|pages=110, 252|language=en|access-date=2019-09-13|archive-url=https://web.archive.org/web/20171231120247/https://books.google.com/books?id=UnpnlYZOks0C|archive-date=2017-12-31|url-status=live}}</ref> בגין [[העלמת מס]], ריץ' הוכנס לרשימת המבוקשים של ה-[[FBI]] במשך שנים רבות עד ש[[נשיא ארצות הברית]] [[ביל קלינטון]] חנן אותו ביומו האחרון בתפקיד.<ref name=":5" /> ראש המוסד לשעבר [[שבתי שביט]] כתב באופן אישי לקלינטון בקשת חנינה.<ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2001/04/11/us/plotting-a-pardon-rich-cashed-in-a-world-of-chits-to-win-pardon.html?pagewanted=all&src=pm|title=PLOTTING A PARDON; Rich Cashed In a World of Chits to Win Pardon|last=Cowan|first=Alison Leigh|work=The New York Times|date=11 April 2001|access-date=2018-07-02|language=en|archive-url=https://web.archive.org/web/20170203094047/http://www.nytimes.com/2001/04/11/us/plotting-a-pardon-rich-cashed-in-a-world-of-chits-to-win-pardon.html?pagewanted=all&src=pm|archive-date=2017-02-03|url-status=live}}</ref><ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2001/02/23/us/clinton-pardons-democrats-this-time-clintons-find-their-support-buckling-weight.html?src=pm|title=THE CLINTON PARDONS: THE DEMOCRATS; This Time, Clintons Find Their Support Buckling From Weight of New Woes|last=Berke|first=Richard L.|work=The New York Times|date=23 February 2001|access-date=2018-07-02|language=en|archive-url=https://web.archive.org/web/20170203094145/http://www.nytimes.com/2001/02/23/us/clinton-pardons-democrats-this-time-clintons-find-their-support-buckling-weight.html?src=pm|archive-date=2017-02-03|url-status=live}}</ref><ref>{{Cite news|url=https://articles.latimes.com/2001/feb/21/news/mn-28265|title=Carter Calls Pardon of Rich 'Disgraceful'|last=Reports|first=Times Wire|date=2001-02-21|work=Los Angeles Times|access-date=2018-07-02|language=en-US|issn=0458-3035|archive-url=https://web.archive.org/web/20131203025432/http://articles.latimes.com/2001/feb/21/news/mn-28265|archive-date=2013-12-03|url-status=live}}</ref><ref>{{Cite news|url=http://www.swissinfo.ch/eng/swiss_news/King_of_oil_discloses_his_secret_lives.html?cid=7657620|title="King of oil" discloses his "secret lives"|work=SWI swissinfo.ch|access-date=2018-07-02|language=en|archive-url=https://web.archive.org/web/20121020104900/http://www.swissinfo.ch/eng/swiss_news/King_of_oil_discloses_his_secret_lives.html?cid=7657620|archive-date=2012-10-20|url-status=live}}</ref>

== מטרות ==
לדברי [[רונן ברגמן]], מטרותיה של ישראל היו: לשקם את השפעתה באיראן שאבדה כאשר השאה הופל ב-1979. למנוע מעיראק לכבוש את איראן מכיוון שחששו מ[[סדאם חוסיין]], וליצור קונים לתעשיית הנשק הישראלית.{{הערה|שם=:13}}
[[קובץ:Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_Menahem_Begin_and_Shimon_Peres.jpg|ממוזער| ראשי ממשלת ישראל [[מנחם בגין]] (מימין), [[יצחק שמיר]] (לא מוצג) ושמעון [[שמעון פרס|פרס]] (משמאל) היו המנהיגים המרכזיים בישראל במהלך המלחמה]]
טריטה פארסי כתב שישראל סיפקה לאיראן נשק ותחמושת משום שראתה בעיראק סכנה לתהליך השלום במזרח התיכון. [[אריאל שרון]] סבר שחשוב "להשאיר צוהר קטן פתוח" לאפשרות של יחסים טובים עם איראן בעתיד.{{הערה|שם=:0}} לדברי [[דוד מנשרי]] מ[[אוניברסיטת תל אביב]], מומחה מוביל לאיראן, "לאורך שנות ה-80 איש בישראל לא אמר דבר על איום איראני - המילה אפילו לא נאמרה".<ref name=":0" /> פארסי הסביר שלמרות הרטוריקה האנטי-ישראלית שהציגה איראן בפומבי, למעשה, שתי המדינות היו תלויות בחשאי בתמיכה זו כדי להתמודד עם ההתנגדות עיראק ו[[ברית המועצות]]. הוא מביא כראיה את העובדה שמערכת היחסים הזו נמשכה למרות הרטוריקה שהביאה [[המהפכה האיראנית|המהפכה האסלאמית]] באיראן, עד להתמוטטות ברית המועצות והשמדת הצבא העיראקי על ידי ארצות הברית ב[[מלחמת המפרץ]] ב-1991. למרות שהוא טוען שאיראן השתמשה מזה זמן רב בישראל כאמצעי ליצור סנטימנט פאן-אסלאמי ואנטי-ישראלי שבאמצעותו ניתן לאחד את כל המדינות המוסלמיות באזור בהנהגה איראנית, ישראל ואיראן, הוא טען, החלו לראות זה את זה כיריבות אסטרטגיות לאחר שהאיום מצד ברית המועצות נפל, ולאחר שעיראק לא יכלה עוד לשמש ככוח אזורי.<ref>{{Cite news|url=https://dianerehm.org/shows/2007-10-08/trita-parsi-treacherous-alliance-yale|title=Trita Parsi: "Treacherous Alliance" (Yale) - Diane Rehm|work=Diane Rehm|access-date=2018-07-02|language=en-US|archive-url=https://web.archive.org/web/20180702102017/https://dianerehm.org/shows/2007-10-08/trita-parsi-treacherous-alliance-yale|archive-date=2018-07-02|url-status=live}}</ref>

מקור אחר טוען שישראל ראתה ב[[מלחמת איראן–עיראק]] הזדמנות להבטיח את שלומם של [[יהדות איראן]] שהייתה בסכנה. בזמן המהפכה באיראן היו במדינה 80,000 יהודים. הם היו מיעוט מוכר יחד עם [[נוצרים]] ו[[זורואסטרים]], שבאופן כללי לא סבלו מרדיפה והצליחו להמשיך את ענייניהם באין מפריע. ה[[פונדמנטליזם]] של [[חומייני]] סיכן את כל זה. תמיכה חשאית באיראן הבטיחה את ביטחונה של הקהילה היהודית ואפשרה לאלפים להגר ממנה. היא גם תרמה במידה ניכרת להגנתה המוצלחת של איראן על גבולותיה.{{הערה|שם=:4}}

== הכחשה איראנית ==
במהלך ואחרי המלחמה הכחישו גורמים איראנים שקיבלו עזרה מישראל, שאותה כינו "מדינה לא לגיטימית".{{הערה|שם=:0}} האייתוללה [[רוחאללה ח'ומייני]], מנהיג איראן במהלך המלחמה, הכחיש שנשק ישראלי נשלח לאיראן. בנאום ב-24 באוגוסט 1981 הוא טען שאויביה של איראן מנסים לערער את [[המהפכה האיראנית|המהפכה האסלאמית]] על ידי הפצת שמועות שווא על שיתוף פעולה ישראלי-איראני. הוא טען שבעוד שישראל ביצעה את [[תקיפת הכור הגרעיני בעיראק]], הסיבה לכך היא שסדאם חוסיין היה למעשה בן ברית של ישראל ש"אילץ" את ישראל להרוס את מתקני הגרעין שלו:<ref name=":0" /> <blockquote>מאשימים אותנו בייבוא נשק מישראל. זה נאמר נגד מדינה שמאז הקמתה התנגדה לטענה הציונית הזו... במשך למעלה מעשרים שנה, בנאומים ובהצהרות, דיברנו על ישראל ועל דיכויה, בעוד שהרבה מאוד מדינות איסלמיות אפילו לא עשו צעד בדרך זו בהתנגדות לישראל. האיש הזה, סדאם, שהכריח את ישראל להפציץ את המרכז [הגרעיני] שלו כדי להציל את עצמו מהחרפה שהוא עצמו יצר בתקיפת איראן האסלאמית - מטרתו לעשות זאת הייתה להסוות את הפשע הזה. לתת את הרושם שישראל מתנגדת לסדאם... זו שטות ילדותית.{{הערה|שם=:0}}</blockquote>

== ראו גם ==
* [[יחסי איראן–ישראל]]
* [[יחסי ישראל–עיראק]]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{הסכסוך האיראני-ישראלי}}
[[קטגוריה:יחסי ישראל–עיראק]]
[[קטגוריה:יחסים צבאיים איראן–ישראל]]
[[קטגוריה:מלחמת איראן–עיראק]]